תגית: מודעות

Fashion revolution: להשתמש, לתקן, לחדש ולהשתמש מחדש

סידור הארונות והחלפת העונות "מחורף לקיץ", ביחד עם המחשבות על עבדות וחירות בתקופה הזו של שנה מתאימים לגמרי גם כדי לדבר קצת על הFashion revolution.

הקהילה הזו, שמציינת בתאריך 24 באפריל את יום מהפכת האופנה לציון תאריך קריסת בית החרושת לבגדים בבנגלדש ב 2013, פועלת להעלאת המודעות העולמית לבעיות שיוצרת תרבות הfast fashion.  רובנו מנותקים מהשורשים של תהליך יצור הבגדים. כמו שאנחנו לא יודעים מאיפה בא האוכל שלנו, לגבי בגדים אנחנו יודעים שקונים אותם מוכנים בחנויות שבקניון.

התהליך וההשלכות שלו שקופים לנו

קצת על היקף היריעה של הבעיה האנושית והסביבתית הזו אפשר לקרוא בעברית בכתבה הזו "מה הבעיה עם בגדים שנמכרים בזול".

כצעד ראשון לשיפור המצב אנשי מהפכת האופנה שואלים ומעודדים אותנו לשאול את חברות האופנה "מי עשה את הבגדים שלי?"

המטרה שלהם היא להתחיל להגדיל את השקיפות של החברות לגבי התהליכים לכל אורך שרשרת הייצור, מגידול הכותנה, ייצור החוטים והבדים, תנאי ההעסקה והמשכורות של העובדים ועד נושאים שקשורים לאיכות הסביבה, בריאות, שימוש בכימיקלים ועוד.

באתר של fashion revolusion אפשר למצוא כמות עצומה של מידע מעניין שפותח את הראש בנושא. סדרה של מפגשים עם מי אנשים שעושים את הבגדים למשל כאן וכאן. תראו את הסרטון הזה להעלאת המודעות לעבודת ילדים.

הסרטון הדוקומנטרי הקצר הזה מ AEON "מי עושה את הטישרטס שלנו?" מפגיש אותנו עם 2 עובדות בתעשיית הבגדים בשני מקומות שונים בעולם ושואל את השאלה: האם זה שאנחנו קונים בגדים כל כך זולים עוזר לאנשים האילו או פוגע בהם.

בפוסט הזה כבר צירפתי קישור לסרטון אחר. אבל הוא נראה לי כל כך מעניין ומעורר מחשבה שאני מרשה לעצמי לצרף אותו שוב. כמויות בגדים עצומות נקנות על ידי אנשים בחלק המערבי של העולם. מה קורה לבגדים אחרי שאנחנו כבר לא רוצים אותם? על תעשיית מיחזור הבגדים בהודו (ומה הם חושבים על האנשים שלבשו אותם).

ג'קי מBirds of a Thread (כדאי להציץ בבלוג שלה בלי קשר ולקנא, היא נורא מוכשרת ובעלת טעם משובח) יצרה בשנים האחרונות רשימה של מקורות לקניה אתית של בגדים ונעלים. הרשימה נותנת כיוון, אבל בגדים שמיוצרים בצורה אתית ועם שקיפות גדולה לעיתים קרובות יהיו יקרים יותר. ולפעמים יקרים מאוד.

ומה קורה בארץ? זה כמעט ולא קיים. לחברת האופנה קום איל פה יש באתר האינטרנט עמוד שלם בנושא אחריות חברתית. חלק מהנתונים שמופיעים שם מלפני כמה וכמה שנים.  לא מצאתי את זה באתרים אחרים, גם לא אצל חברות אופנה אחרות שמייצרות בארץ. אם אתם יודעים משהו אחר עדכנו.

אנחנו לא יכולים לפתור לבד את כל הבעיות של העולם, אבל יש כמה דברים שאפשר בהחלט לעשות (ולא, הם ממש לא עולים הרבה כסף)

 

* לקנות פחות וללבוש יותר

קראתי איפשהו, לא זוכרת איפה, שבממוצע אנחנו לובשים רק 20% ממה שיש לנו בארון ושבגד שנלבש 5-7 פעמים כבר נחשב לבגד "משומש".

נראה לי שלא צריך להוסיף יותר.

* לחשוב על שימוש חוזר

השבוע מצאתי בקולבורה את הפוסט הנחמד הזה:  "Remake, mend, repair" איזה רעיונות מוצלחים לשימוש חוזר.  אני אוהבת במיוחד את הרקמה הפשוטה על גופיות טריקו כמו הרעיון הזה   וגם עשיתי כזו לעצמי לפני כמה שנים.

20160424_091940_resized
קניתי אותה לפני 10 שנים. אהבתי אותה מאוד ולבשתי אותה המון, אבל כשהשרוולים היתבלו הגיע הזמן לעשות שינוי. אני עדיין לובשת אותה ולדעתי היא אפילו יותר מוצלחת מקודם

אהבתי גם את החותמות על חצאית פשוטה כאן. אגב חותמות, בבלוג גזורות של אורי טופז יש פוסט חדש ויפיפה עם הדרכה להכנת חותמות והטבעה על טקסטיל. פשוט ומקסים. אני לגמרי חייבת לנסות מתישהו.

ותראו את ענבר ועדי, הן החליטו להמנע מקניות במשך שנה ולהכין הכל בעצמן. הן מוצאות, תופרות, ממחזרות ובכלל עושות שמח ומתעדות את זה בבלוג  inBARADi. כיף לעקוב אחריהן.

* לתקן

תיקון בגדים זה משהו שדי נעלם בעולם הfast fashion שלנו וחבל. אני אוהבת את הג'ינסים שלי כל כך שאני נוטה ללבוש אותם עד שהוא נשחקים ונקרעים לגמרי. אחת הדרכים הכי יפות לתקן קרעים בג'ינס זה בעזרת תפרים בסגנון היפני סשיקו הנה למשל כאן, כאן.

20160425_232340_resized_1
חפשו את ההשטאג visiblemending# באינסטגרם. תיקון שרואים אותו יכול להוסיף הרבה אופי לבגד אהוב.  
* לקנות יד שניה

חנויות יד שניה יכולות להיות מקום למציאת אוצרות של ממש. המקום המועדף עלי הוא הביגודית רשת חנויות היד השניה של ויצו. אפשר למצוא הכל, גם ישן וגם חדש והכסף נתרם למטרות חשובות.

20160424_093644_resized
את המכנסיים מצאתי בחנות של ויצו, חדשות עם התוויות (נראה לי שהן חיכו בארון של מישהו כמעט 10 שנים). את החולצה החלפתי עם חברה, קיצרתי את האורך ועכשיו זה הלבוש החביב עלי

אני חייבת להגיד שעד שלא ניסיתי היתה לי איזושהי רתיעה מהעניין ,כי החנויות צפופות, עמוסות ולא מסודרות. אז אני לגמרי מבינה את מי שמרגיש קצת לא בנוח עם זה. רייצ'ל מהבלוג house of pinhero מסבירה למי שמעוניין איך לגשת לעניין ונותנת כאן כמה טיפים מוצלחים לקניה של בגדים איכותיים בחנויות מהסוג הזה.

באופן אישי אני מעדיפה את המגע עם הבגד ולא מפריע לי לחטט בחנות, אבל יש גם דרכים אחרות לעשות את זה. למשל דה קלוזט. זו חנות אונליין ישראלית לפריטי יד שניה איכותיים ויפים שנבחרו בקפידה ובמחירים שווים.

כשקונים בגד חדש, או אפילו יד שניה, כדאי לעצור ולחשוב רק לרגע גם על מה שיקרה לו אחרי שנסיים להשתמש בו. לבגדים באיכות טובה שנתרום או נמכור לאחר השימוש יש סיכוי יותר גבוה להמכר מחדש.

* להחליף

ואפשר פשוט להחליף. בשווקי קח-תן או סתם עם חברים ומשפחה. במקרה הזה כדאי לבחור כמה חברים עם טעם טוב.  יש לי כמה כאלו וזה נחמד מאוד.

* לעשות לבד

אני אוהבת לתפור. זה לא סוד. אני חושבת הרבה על התהליך: איזה בד אני אוהבת, למה הוא יכול להפוך, איך אגרום לו להתאים לי. אני עושה דברים שאני יודעת שארצה ללבוש. לרוב זה מצליח ולפעמים קצת פחות אבל זה עוזר לי לאהוב, להעריך, ללבוש ולשמור.

ברור שכל זה לא פותר שום בעיה וזו גם לא הכוונה. וברור שגם כשתופרים לבד זה לא חף מבעיות כי מישהו זרע וקטף את הכותנה והכין את הבד ועבד, ואני לא ממש יודעת מי זה ואיפה (למרות שאני מנסה לבדוק זה כמעט בלתי אפשרי).

בכל מקרה, התהליך מרובה השלבים של הפיכת הבד לבגד שאפשר ללבוש אותו מחברת אותי לשורשים האישיים שלי, ונותנת לי תחושה שאני יותר מחוברת לעולם. אני אוהבת להרגיש שאני עושה משהו שאנשים עשו מאז ומתמיד ופעם היה ממש צורך קיומי. אני מרגישה שזה נותן ביטוי ליצירתיות שלי, לסבלנות, לסקרנות. וזו אחת הדרכים שלי להאט את הקצב בעולם הזה שמהיר לי מדי.

IMG_20150906_102451_2

סאשה מהבלוג secondo piano כתבה פוסט יפה בו היא שואלת תופרות ממקומות שונים למה הן תופרות את הבגדים שלהן.

באתר הנהדר של גזורות (אופנה שעושים בבית) אפשר לרכוש גזרות תפירה בעברית עם הסברים וסרטוני הדרכה.

ואם הגעתם עד לכאן וממש בא לכם להתחיל אבל אתם לא יודעים מאיפה: בפוסט הזה תמצאו כמה המלצות לגזרות תפירה קלות ויפות שיכולות להתאים לתופרים/ות מתחילים.

אני מנסה להאט את הקצב בעולם מהיר וגם: האם אנחנו יודעים מה קורה לבגדים שלנו כשאנחנו כבר לא רוצים אותם?

הסיבה שהתחלתי לתפור לעצמי את הבגדים היתה הצורך ליצור וגם כי אני נהנית מזה מאוד (וחוץ מזה בגלל שאני נמוכה והיה לי קשה למצוא בגדים שיתאימו ויחמיאו לי).

כמובן שתיארתי לי שלא כל כך קל ליצור בגד מהתחלה ועד לתוצר הסופי, אבל ההכרה האמתית הגיעה כשניסיתי לתפור חולצת טי בפעם הראשונה.

גיליתי שזה באמת לא קשה, כולה טישרט, מה כבר יכול להיות? אבל זה גם בכלל לא כל כך פשוט כמו שדמיינתי. כי כדי שהחולצה תהיה ישרה צריך להקפיד על גזירת בד הטריקו החלקלק בצורה מדויקת ובלי שהבד יזוז, ושלוקח די הרבה זמן לחבר את פס הגימור של המחשוף  (וצריך להקפיד שלא יהיו כיווצים), ושצריך לתפור חיזוק לחיבור של הכתפיים כדי שהאזור הזה לא ימתח, ושאם לא מקפידים לעשות את גימור המכפלת התחתון בסבלנות אז הכול יוצא מבולבל….

הטישרט יצאה לא מושלמת בכלל אבל היא לימדה אותי הרבה והיה לי כיף. וכל זה לקח לי ערב שלם של עבודה.

ואז התחלתי לשאול את עצמי שאלות (נכון , חשבתי על זה גם קודם אבל פה היה הרגע הזה שבאמת נדלקה הנורה….): רגע, טישרט הכי פשוטה, מי זה האנשים שתופרים את החולצות האלו שאני קונה? העבודה שלהם לא קלה בכלל. ואיך זה יכול להיות שאחרי כל העבודה שהושקעה בה מוכרים לי את החולצה הזו בחנות ב30 שקלים?

וככל שתפרתי יותר העניין הזה המשיך להתגלגל והציק לי.

shutterstock_165424601_2
shutterstock

אז התחלתי לחפש, לקרוא ולנסות ללמוד ולהבין. ומאז אני מנסה לפתח יותר מודעות גם לבעיות ההומניות וגם לבעיה הסביבתית שהייצור ההמוני והצריכה ההמונית גורמים.

והנה זה מה שזה עשה לי בפועל:

* בשנתיים האחרונות, במקביל להתאהבות שלי בתפירה, התחלתי לקנות פחות ופחות בגדים. פשוט כי התחלתי לחשוב על זה יותר וגם בגלל שהתפירה גרמה לירידה (מבורכת) בתשוקה שלי לקנות עוד בגדים

* כשאני קונה אני משתדלת שהקניה תהיה מודעת: לקנות משהו שחסר לי, שאני מאוד אוהבת ושאשתמש בו לאורך זמן

* השתדלתי להשאיר בארון את הבגדים שאני באמת לובשת ולתרום או להחליף את מה שבמצב טוב (וכן, עדיין יש לי הרבה יותר מדי בגדים בארון……)

* כמעט בכל יום אני לובשת משהו שאני עשיתי, חולצה, חצאית או סוודר

* אני מנסה לתכנן את התפירה הסריגה שלי כדי לעשות דברים לפי הטעם שלי ולתכנן פריטים בסיסיים שישתלבו עם הבגדים שיש לי ושיהיו שימושיים לאורך זמן (ומתאפקת לא לקפוץ לפרויקטים מזדמנים ומפתים)

* אני עובדת לאט ומנסה ללמוד ולהתאמן על גימורים טובים כדי שהבגד יראה יפה ואני אתגאה ללבוש אותו

* אני קונה דגמי תפירה ממעצבים עצמאים

* אני מנסה להיות מודעת יותר למקורות של הצמר והבדים שאני קונה וזה לא פשוט.

20151108_090304
הצצה אל הטישרט שלי וגם תכנונים להמשך

לאחרונה נתקלתי בסרט הדוקומנטרי הקצר והיפה הזה שנותן הצצה למה שקורה לבגדים שלנו אחרי שאנחנו כבר לא רוצים אותם.

הסרט מפגיש אותנו עם נשים פועלות, שעובדות במפעל בהודו אליו מגיעים הבגדים מהצד המערבי של העולם שנזרקו ונמסרו למיחזור.  במפעל ממיינים את הבגדים לפי צבעים, מפרקים רוכסנים וכפתורים ואחר כך מפוררים את הבדים והופכים אותם לחוטים.

אבל מה שבאמת מטלטל ופוקח עיניים בסרט הזה זה הכמויות. כמויות עצומות, הרים על הרים של בגדים. ישנים, חדשים ובגדים שלא נלבשו בכלל עם התוויות מהחנות.

הנשים ההודיות מתייחסות לדבר המדהים הזה ספק בתמימות ספק בציניות. הן משערות שלאנשים בצד המערבי של העולם יש המון כסף , שכל יום הם קונים בגדים חדשים וכנראה שמחירי המים מרקיעים שחקים ולכן זול יותר לקנות בגד חדש מאשר לכבס את הבגדים שכבר יש לך.

כל זה מתחדד עוד יותר כשאחת הפועלת מכניסה אותנו לבית שלה ונותנת לנו הצצה לרגע על החיים הפשוטים שלה (והילדים שלובשים חולצות טריקו ישנות מלאות בחורים…). סרט מעניין ומעורר מחשבה. וזו ההשראה שלי לחודש הזה, במיוחד בתקופה הזו של ימי הקניות הגדולים ברשת, כשהפרסומות מסביב קוראות לנו ומפתות לקנות ולמלא את חיינו בחפצים שלפעמים צריך ובדרך כלל ממש לא. ובגדים, המון המון בגדים.

20151116_230732_resized (1)