תגית: בלוגים

דברים שאהבתי / השראה 3#

זמן התפירה שלי די מצומצם לאחרונה וככה גם הזמן שאני מצליחה להקדיש לכתיבה כאן. בינתיים תפרתי עוד שמלה קלה לקיץ ויש כמה תיכנונים מעניינים, מבטיחה לספר עליהם בקרוב. חוץ מזה אני מאוד נהנית מעונת הדובדבנים.

photo-1447699080189-1506569a2c4d_small

והנה כמה מהדברים שנהנתי והתרגשתי לקרוא לראות ולשמוע החודש

פרק מספר 10 בפודקסט המעולה של  seamwork radio מארח את הת'ר לואנזה מcloset case files. אני חושבת שזה הפרק הכי טוב של הפודקסט (יחד עם הפרק הראשון עם ג'ני רשמור  מcashmerate שסיפרתי עליו כאן). הת'ר מספרת על ילדותה במשפחה חד הורית קשת יום בעיר תעשייה קנדית, על התמודדות עם המצב הכלכלי בעבודה קשה בלילות במפעל רכב והפזרנות שפיתחה כפיצוי על המחסור. עבודתה כמעצבת פנים במשרד שמתכנן מרכזי קניות הביאה לנקודת מפנה ומסע גילוי העצמי שלה שמתחיל בעבודה הזויה של תכנון קניון מצופה זהב ושיש שממומן על ידי מלך קטר…

מעניין לקרוא את הדרך שעשתה עד ההחלטה לעזוב הכל ולהתחיל להגשים את החלום שלה.  בכתיבה וגם בגזרות ובהדרכות שהיא מפרסמת הת'ר מעודדת לקפוץ החוצה מאיזור הנוחות להפסיק לפחד ולהתנסות בדברים שנראים מסובכים. אם קודם חשבתי שהת'ר מיוחדת ומוכשרת ונהנתי מאוד לקרוא את הבלוג שלה, עכשיו אני כבר לגמרי מכורה. איזה אישה מעניינת וחכמה.

ואם בהשראה מדובר אז יש גזרה אחת של closet case files שרציתי לתפור פחות או יותר מאז  שגיליתי את התפירה. אחרי ששמעתי את הפודקסט הבנתי שזהו. זה הרגע. התחלתי לאסוף את החומרים לפרוייקט הבא. תראו בתמונה. יכולים לנחש מה אני מתכננת?

20160601_203622
נו, אז מה אני מתכננת?

הפוסט הזה מהבלוג Closet case files  שבו הת'ר (כן אותה אחת) ,שמתנסה לאחרונה בלימוד סריגה , מספרת על סוודר יפה ומסובך למדי שהיא ביקשה מדודה אהובה לסרוג לה (אחרי שקצת התייאשה בעצמה מפרוייקט מאתגר מדי….). מתי אנחנו מוכנים להשקיע כל כך הרבה מעצמנו בשביל מישהו אחר, מה זה עושה לנו ואיזה גבולות אנחנו שמים לעצמנו ולאחרים. ואיך זה שלהכין משהו למישהו אהוב, עם כל הכוונה ולדעת שזה יעטוף אותו, זו אחת הדרכים הכי פיזיות להביע אהבה. פוסט חמוד במיוחד.

ממש במקרה גיליתי לאחרונה את הבלוג Sew liberated. למג, שמעצבת ומוכרת גזרות תפירה, יש עסק קטן, משפחה ו 3 ילדים. לפני שנתיים היא החליטה להפסיק לעבוד ולהקדיש את כל זמנה לטיפול בבנה החולה במחלת לב. פשוט להיות עם המשפחה, להיות ולהרגיש כל רגע כמו שהוא באמת. בפוסט היפה והמרגש הזה על החיים, על תפירה ותיקון היא כותבת למה החליטה  לחזור לתפור ואיך חוויות החיים שעברה בשנים האחרונות שינו את פילוסופית התפירה/חיים שלה.

מכירים את ME MADE MAY ? בכל שנה בחודש מאי מתקיים ברחבי הרשת אתגר תפירה MMM. כל מי שמעוניין יכול להשתתף.  האתגר הוא ללבוש בכל יום במשך החודש לפחות פריט אחד שהוא מעשה ידייך. המטרה העיקרית היא לעודד יוצרים להשתמש במעשה ידיהם ביום יום, אבל גם לבחון אספקטים שונים של העשייה: מה מתאים לי, מה מהדברים שאני עושה נמצא בשימוש ומה לא, מה חסר. מעניין לקרוא את הראיון הזה עם זואי אדוארדס שיזמה את האתגר האינטרנטי לפני 6 שנים. איך זה התחיל, מה השתנה לאורך השנים ומה תגובות המשתתפים שהכי הפתיעו אותה.  האתגר מעניין וגם מלווה בתמונות מעוררות השראה ורעיונות אבל באופן אישי אנימסתכלת (נלהבת) מהצד ולא משתתפת פעילה. צילום יומי זה משהו שקשה לי מדי לעשות ובכל מקרה ברוב השנה אני משתדלת ללבוש כמה שיותר ממה שאני עושה.

בבלוג של Thread theory פוסט עם סדרת סרטונים מעניינים שמראים איך מייצרים את עזרי התפירה השונים: סיכות, מחטים, מספריים, בדים ועוד. חשבתם פעם מה צריך לעשות כדי לייצר מחט? כמה עבודה. זה מפתיע ומפעים.

העונה החמה כבר הגיעה ואותי זה קצת מצער כי אני פחות אוהבת את הקיץ. החום, הלחות, החיפוש התמידי אחרי כמה סנטימטרים של צל (או איזה מזגן קרוב)… כל זה לא בשבילי. מצד שני, תראו את דף ההשראה הזה של kollabora לתפירה לימים החמים. כבר מחזיר לי את החיוך לפנים.

אליסה בורק היא אומנית אמריקאית. הציורים שלה על קירות הבית נראים כמו דפי צביעה ענקיים.  תראו למשל מה היא עשתה בחדר השינה שלה. ואם אתם בקטע של דפי צביעה למבוגרים (הטרנד הפופולרי שבעיני הוא סם הרגעה אולטימטיבי) הנה דף צביעה של אליסה להורדה.

ולסיום: תראו את זיגי סטארדאסט הסרוג הזה. יס.

דברים שאהבתי/ השראה2#

בזמן האחרון אני מרגישה שיותר קשה לי להספיק את מה שהייתי רוצה לעשות. לא הדברים שחייבים או הדברים שאני הכי אוהבת ולא מוותרת עליהם כמו להיות עם המשפחה שלי, אלא הדברים שאני רוצה לעשות בשביל לתחזק את עצמי. מכירים את זה? בטוחה שכן.. קורה שאני מוצאת את עצמי,  אחרי שכל היום פינטזתי על כל הדברים הנהדרים שאעשה בסוף היום (זה כולל בד"כ לתפור, לסרוג, לקרוא,לתפור, לפגוש חברים, לצאת להליכה, לתפור, לתפור) מגיעה לשעות הערב עם מעט אנרגיה ועם מוטיבציה של "להישפך על הספה". וזה בדיוק הזמן לקבל קצת השראה.

אז הנה כמה דברים שעניינו אותי, ריגשו ושימחו אותי בזמן האחרון. קחו כוס שתיה חמה ותתכרבלו מול האח. לא שיש לי אח בוערת בבית, וחוץ מזה החזאים צופים חמסין באמצע החורף בימים הקרובים, אבל זה נראה ממש מתאים לקצת קריאה טובה. הנה ככה.

photo-1414124488080-0188dcbb8834small

משהו לחיזוק  הביטחון העצמי

מכירים את הת'ר לו מהבלוג Closet case files ? היא גרה במונטריאול ובשנים האחרונות יש לה עסק עצמאי לעיצוב גזרות תפירה למשל הג'ינג'ר ג'ינס בגזרות שונות ובגד הים בגזרת בומבשל. הגזרות שלה ומה שהיא תופרת לעצמה תמיד נראים לי דברים מורכבים שמתאימים למתקדמים שיש להם כבר המון נסיון וביטחון עצמי. אני עוד לגמרי לא שם נכון? מה? שאני אתפור ג'ינס ממש? או בגד ים? ומה יקרה כשאכנס איתו למים? אוי…..אז בפוסט של תחילת השנה   JUST MAKE IT ALREADY! HOW TO BOOST YOUR SEWING CONFIDENCE היא כותבת בדיוק על העניין הזה. לא לפחד ולקפוץ למים (במובן המטפורי כן! כי עדיין נראה לי שעם הבגד ים עצמו יכולות להיות לי אי אלו תקלות…). היא קוראת לנו להעז לעשות דברים. פשוט להחליט מה הכי רוצים לעשות ולהתחיל לעבוד. רוצה לתפור חזיה? תתפרי! רוצה לתפור מעיל? יאללה לך על זה! רוצה לתפור עם בד יקר אבל חושש/ת לקלקל אותו? קח/י מספריים! מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? אנחנו נותנים כוח יותר מדי גדול לפחד מכישלון. כי גם אם הדבר הזה שהחלטנו לעשות יצא הבגד  הכי מכוער בהיסטוריה של האנושות הרי שהדבר הזה לימד אותנו שיעור. עצם העשיה והעובדה שמעיזים לעשות דברים מכניסה למעגל של פידבק חיובי, מחזקת את האמונה בעצמך וביכולות שלך. נו…. נכון שזה קצת פסיכולוגיה בגרוש אבל זה כתוב ממש יפה ואני לגמרי לגמרי מזדהה עם זה. והפוסט הזה באמת גרם לי לחשוב על כך שכדאי לי לצאת הרבה יותר פעמים מאיזור הנוחות שלי ואני בהחלט מתכננת לעשות את זה בזמן הקרוב.

משהו ממש טוב לשמוע

שמחתי מאוד לגלות שבאביב הקרוב יעלו לאוויר פרקים חדשים של הפודקס האהוב עלי Seamwork radio. תפירת הבגדים שלך בעצמך יכולה לשנות את הפרספקטיבה שלך בדרכים מפתיעות. בשבעת הפרקים הראשונים ראיינה שרי מיטניק אנשים,אומנים, מעצבים, תופרים חובבים עם סיפורי חיים מופלאים שהמשותף לכולם הוא שהתפירה שינתה את חייהם. כשהקשבתי להם חשבתי לעצמי שזה ממש מדבר אלי אבל אני בטוחה שגם אנשים שלא תופרים בעצמם ישאבו המון השראה. כי אילו לא סיפורים על תפירה אלא על חיים של אנשים. והם מופלאים.  אסור לפספס את הפרק הראשון עם ג'ני רשמור המקסימה, בעלת הבלוג Cashmerette. ג'ני הבריטית סבלה בילדותה מהצקות אלימות והתעמרות של הסביבה על רקע משקלה. בשנות הבגרות המוקדמות היא חיפשה את מקומה בעולם ונדדה בין ארצות שונות ושם גילתה בצורה מפתיעה למדי (ומצחיקה)  שהשוני התרבותי בין מקום למקום הוא גם שוני בנוגע לתפיסות לגבי יופי ודימוי גוף. בגיל מאוחר יותר היא גילתה את התפירה ולאט לאט חל המהפך בתחושת הערך העצמי, ההתאוששות מטראומות הילדות והקבלה העצמית.  היא כל כך מרגשת.20160211_212332

משהו ממקום אחר

סדרת פוסטים חדשה בבלוג של Tilly and the buttons מבטיחה לקחת אותנו לבקר בסביבת התפירה של אנשים שונים ממקומות שונים. ואני אהבתי מאוד את הפוסט על ליסה ההולנדית שגרה ביורט (yurt) בחבל בורגונדי בצרפת. זה מן אוהל גדול שאפשר לפרק אותו ביום אחד ולנדוד ממקום למקום אם רוצים. תסתכלו,  זה מפתיע ויפה כל כך. אני בינתיים עובדת על השולחן בפינת האוכל.

משהו חדש וטוב

אם אתם תופרים אתם בטח מכירים את ההרגשה שהידיים בוערות להתחיל לתפור, אבל לפני שמתחילים יש את השלב של לגזור את הנייר ולשרטט את הגזרה על הבד, ולהעביר לבד את כל הסימונים. ולפעמים הסימון לא עובר כמו שצריך או שהגיר הכחול נמרח והכתם לא יורד מהבד (זה רק אצלי?). חייבת להגיד שזה חלק שאני קצת פחות אוהבת בתהליך של התפירה. מה הייתם אומרים אם היה אפשר לקבל את הבד היפה שאתם חולמים עליו, עם הגזרה שאתם רוצים, כבר משורטטת על הבד עם כל הסימונים הקטנים, מוכן לגזירה? נכון חלומי? אז זהו שיש כזה דבר וקוראים לזה Sprout patterns. נכנסים, בוחרים את הבד, בוחרים ממבחר הגזרות (יש גזרות של, by hand london, grainline ועוד). על פיסת הבד מדפיסים את הגזרה וההדפס הרצוי, כשעל אותה פיסת בד אפשר להדפיס כמה פאנלים עם הדפסים שונים.  בסוף הבד מגיע אליך הביתה ומיד אפשר להתחיל לגזור. יוהו.טוב כרגע זה לא נראה לי רלוונטי עם עלויות משלוח ומחירי הבדים ובכל מקרה לא ראיתי מה מדיניות המשלוחים שלהם, אבל איזה רעיון  מגניב להשתעשע בו? סתם חשבתי.

ומשהו ישן וטוב

פיטר לפין הניו יורקי החביב בעל הבלוג Male pattern boldness התחיל ללמוד בקורס חייטות למתחילים (איך אומרים בעברית tailoring?) והוא מבטיח לעדכן על כל מיני טכניקות ועניינים מעניינים שיעלו שם. שמחתי מאוד לראות בפוסט שלו השבוע את הtailor tacks. זו שיטה של חייטים "מפעם" להעביר את הסימונים מהגזרה לשני צידי הבד בעזרת תפרים קטנים עם חוט מכלב. נזכרתי שסבתא שלי היתה עושה את זה כשהייתי ילדה ואחר כך ראיתי את אמא שלי עושה את זה. נראה לי שכדאי לנסות, כי היום אני מבינה לגמרי בשביל מה זה טוב (כי הסימונים יוצאים מדוייקים וגם כי אני לא אוהבת גירים למשל?). קצת יותר עבודה אבל נראה לי שווה את המאמץ בעיקר במתפרים (darts).

אז מצאתי גם הדרכה קצרצר של Craftsy בבקשה. אני אנסה ואתם אולי תודו לי אחר כך 🙂

אהה

ויש את Kollabora. זו קהילה אינטרנטית של יוצרים, מעין רשת חברתית לשיתוף של תפירה ויצירה. גם שם אפשר לשאוב המון השראה.

אז החודש הופתעתי לגלות שצוות Kollabora הכניס את חולצת הקטיפה שלי לקולקציית burgundy. הכותרת היתה !It's the color of the season.  נחמד. לא בכוונה יצאתי ממש מעודכנת.

סופשבוע נעים

מיכל

 

___________________________________________________________________

אולי תרצו לקרוא גם:

אני מנסה להאט את הקצב בעולם מהיר וגם האם אנחנו יודעים מה קורה לבגדים שלנו כשאנחנו כבר לא רוצים אותם

השראה – אוקטובר